שירות קהילתי

לא פעם אני נתקלת במשפט “תהיי השינוי שאת רוצה לראות בעולם”. הוא תפס בתוכי מקום מאד בנאלי, חסר נפח ומשמעות, עוד משפט קלישאתי שמעודד אנשים לצאת ולעשות. נתתי לו לנוח איי-שם באחוריי הקלעים של מוחי ובינתיים המשכתי הלאה עם חיי. 

בגיל ההתבגרות גדלה בי זיקה לעבודות קהילתיות ולמעורבות קהילתית ליצירת שינוי. נתינה תמיד האירה את עיניי וחיברה את ליבי, הן משום שגידלו אותי כדי לשרת אחרים, עם הידיעה הפולנית הקשה שצריך לתת לאחרים לבוא לפנייך, והן משום שזה משרת את השלם הגדול שאנחנו. כך מגיל צעיר, כבר יצאתי החוצה לחפש את הדרך המיוחדת שלי לתרום לקהילה, כשאני מלווה במחשבות שבחורה צעירה עשויה לחשוב עליהן – האם אני תורמת לקהילה משום שאחרים חשובים לי או משום שזה גורם לי להרגיש טוב ואני אגואיסטית? האם זה בסדר להיות אגואיסטית? האם העלאת הבעיות באופן עקבי מביעה לפתרון? אחת – אחת, השאלות שלי קיבלו תשובות בהן אדון במאמר הזה. 
כך, עם תקווה גדולה בלב ונחישות לחתור נגד המערכת, יצאתי לשנת שירות, מה שהתפתח אח”כ לשתי תכניות התנדבות עצמאיות שלי – הראשונה הייתה יצירת ציורי קיר והעברת סדנאות אמנות במרכזים של משרד הרווחה, אשר יצרתי איתם קשר באופן עצמאי, השנייה הייתה הכנת חבילות הכוללות בתוכן אוכל חם ומים, סבונים, שמיכה ומגבת לדיירי הרחוב בתל אביב.  

כשאנו מתנדבים, זה נדמה שאנחנו אלו שעושים את הפעולה – יוצאים החוצה, משקיעים זמן, אנרגיה וכסף בגורם שלא ייתן חזרה, אלא רק ייקח, אך אנו אלו שבאמת נרתמים מהתנדבות בקהילה. 
ההתנדבות מאפשרת לנו לפתוח את האנרגיה שלנו ולהגיד לעולם “יש לי ממה לתת”. 
“יש לי ממה לתת” – אם לרגע נתעמק במשפט הזה וניתן לו לחלחל, נבין את הכח שלו. 

אנו חיים בחברה מבוססת התניות – תתנו זמן, תקבלו כסף, תתנו כסף – תקבלו רכוש. מגיל צעיר מלמדים את רובנו שלאו דווקא נעבוד במה שאנחנו רוצים, אלא במה שצריכים כשבמקביל אנו מתבגרים לצד תרבות הצריכה ותרבות החדשות הפסימיות שדורשת מאיתנו הרבה ומשאירה אותנו מרוקנים, בתוך כל בהלת המחייה, אנו שוכחים שאלה אחת שמייצרת עוצמה ועצמאות – “מה אני יכול לתת”? 
השאלה היא “מה אני יכול לתת” לא מתייחסת לכמות הבגדים עם הטיקטים וקופסאות השימורים שנאגרו וזאת הזדמנות מצוינת להפטר מהם – אלא מה את/ה יכול/ה לתת, איך את/ה יכול/ה להיות בשירות? 

אני פותחת לפניכם שני היבטים בהם אתם יכולים להיות בשירות –  

הראשון – מה מחוללת בנו השאלה “איך אני יכול/ה להיות בשירות”? 

כשאנחנו שואלים את השאלה הזאת, היא פותחת לנו שני ערוצים –  
1. היא מאפשרת לנו להתבונן במתנות שיש לנו מבטן ולידה, בכישרונות שלנו ומאפשרת לנו להשתמש בהם בשביל לתרום לעולם. 
2. היא פותחת אותנו לשפע רגשי, כיוון שאנו משנים את הכיוון – ממה אני יכול לקבל למה אני יכול לתת, מה שמאפשר לנו לשחרר עודפי אנרגיה ולהרגיש קלים יותר, מחוברים יותר. 
ההתנדבות נותנת לכם את הבמה להיות כוכבי על ליום אחד, להגשים למישהו חלום, לשמש כהשראה לילדים שלכם, לקהילה שלכם. 

ההיבט השני הוא עקרון ה80% – 20% –  

איי פעם הסתובבתם בבית, העפתם מבט בבקבוק הויסקי שאתם שומרים רק לאירועים מיוחדים (מיותר לציין שהם מגיעים פעם בחצי שנה), בכל הפסלונים שאשתך אגרה מאז ילדותה ועד היום, בחדרים בבית שנשארו ריקים במשך שנים? 
תחושת הריקנות שעולה מכל הרכוש חסר השימוש הזה, איי פעם גרמה לכם לשאול את עצמכם “איך האגרנות תורמת לי?” “אבל אי אפשר לזרוק הכל, אלו זכרונות, אולי יום אחד נצטרך את זה…” אך היום הזה לעולם לא מגיע. 
אתם יכולים לרגע לחשוב על כל האוכל שאתם מכניסים לפה, על החפצים שאתם מכניסים הביתה, על הצדפים, האבנים והחול שאתם אוספים מהטבע, ומנגד לשאול את עצמכם – כמה מזה אתם באמת צריכים? אתם צריכים 3 סוגים של דגני בוקר בבית, אתם צריכים את כל החפצים האלו שאולי יום יבוא ותשתמשו בהם? אתם צריכים את הצדפים האלו שיקשטו לכם את הבית? כי אם לא הטבע משתמש בהם וכן כל שאר הדברים גם! (חוץ מדגני הבוקר) 
לכל מה שאתם לא משתמשים בו, יש שימוש במקום אחר, החוק אומר שאנו משתמשים רק ב20% מתוך ה100% שיש לנו – תקחו את ה80% הנותרים, תתרמו/תמכרו אותם – תעבירו הלאה! תהפכו את ה20% ל100% שלכם ותראו איך כל סיכה נכנסת לשימוש עקבי בחיי היום יום. לאט לאט תמצאו את עצמכם חושבים היטב לפני שאתם קונים בגד באינטרנט ותראו שזה משפר את ההרגשה שלכם. תוכלו גם לקחת חלק מהחפצים האלו (בלי לקטר ולהגיד אני קניתי) ולהשתמש בהם לטובת הכלל – פעמיים לקחתי את הצבעים והמברשות שקניתי מכספי שלי בשביל לצבוע את השערים בגינה הקהילתית שלנו, שלא נדבר על כל זמן העבודה שהשקעתי בהם ובלעשב ולטפל בגינות ירק. 
תגלו שבמקום 3 סוגים של דגני בוקר, עדיף לאכול פירות וירקות בבוקר – הם מזינים אתכם, משאירים לכם כסף בכיס וזה עושה צדק עם כדור הארץ – תגלו שכמה שאתם אוכלים פחות – אתם מלאים יותר. 

כשאנו חיים בשירות לקהילה וכלפיי כדור הארץ, אנו עושים תיקון לעצמנו כיוון שאנו מאפשרים לעצמנו להאיר, אנו מאפשרים את החיבור הטבעי שלנו, ופתאום “להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם” מקבל משמעות ברורה ועמוקה. 

תצאו להאיר ולהעיר, תתנו לאחרים את השינוי שאתם רוצים לראות בעולם, אל תפחדו, השינוי הכי קטן אצלכם מייצר גלים גדולים.